אל תשכחו את הסביבה שרואה מה שאתם עושים, שומעת את הדברים. הסביבה הם העובדים בצוות המחלקה או האגף, אבל גם עובדים ומנהלים, נשים וגברים בכלל הארגון. שמאוד!!!!!!!! אוהבים לרכל.
– אולי חושבים שהייתם צריכים לעשות את זה מזמן ולא ברור למה חיכיתם.
– אולי חושבים שנכנעתם לכל מיני לחצים מצד לקוחות או ספקים או הנהלה.
– אולי בכלל חושבים על עצמם, כי אומרם “אם פטרו אותו אחרי 7 שנים, ופעמיים מצטיין, מה יהיה איתי?”
מה שזה אומר זה שאם תיכננתם את הפיטורין והיה לכם זמן להיערך, למשל לחשוב על מחליף או מחליפה. גם צריך להיות לכם זמן להיערך לאופן שבו תתקשרו את הנושא.
כמו בסעיף שתיים שם ביקשתי לא לבנות על משאבי אנוש. בסעיף הזה אני אבקש לא לבנות על מחלקת דוברות או מחלקת תקשורת שיווקית פנים ארגונית. נדיר שיש להם ניסיון בנושאים הללו, ונדיר שזה בגדר האחריות שלהם. זה התפקיד שלכם לעצור ולחפש דרכי ניסוח איך להסביר בעצמכם ואיך לבקש שאחרים יסבירו את הפיטורין.
בצבא מכנים זאת מקרים ותגובות, וגם אני ממליצה לכם להיערך למקרים ותגובות. לא לתת לכל אחד ואחת לומר מה שהם רוצים ואיך שהם רוצים כשעובדים שלהם ישאלו “למה X פוטר?”.
אנשים רואים מה אתם עושים, מדברים על זה, אל תתנו לאפקט הפרפר להתרחש ולגרום נזק.