ישנן 2 שאלות עיקריות שישאלו אתכם לאחר הסימולציה: 

1. שאלת “איך הלך?”/ “איך היה לך”/ “איך את חושב/ת שהיה?” וכדומה.

2. שאלת “מה ההבדל בין שתי הסימולציות?”

הנוסחה לתשובה על “איך הלך?”

התשובה הטובה ביותר בנויה מ”סנדוויץ’ של מודעות”: זיהוי הקושי >> הפעולה שנקטתם >> תובנה לסיום.

המבנה:
זיהוי האתגר: תנו תוקף לכך שהסיטואציה הייתה מורכבת (אל תגידו “היה קל”).
הכלי שהפעלתם: ציינו באיזה כלי השתמשתם (אמפתיה, אסרטיביות, יצירתיות).
התוצאה/תחושה: איך זה הרגיש לכם בסוף.

דוגמאות לתשובות:
אחרי סימולציית לקוח: “הרגשתי שהלקוח היה מאוד נסער בהתחלה וזה היה מאתגר (זיהוי האתגר). ניסיתי קודם כל להקשיב ולהכיל את הכעס שלו לפני שדיברתי על הנהלים (הכלי: אמפתיה לפני נהלים). אני חושבת שבסוף הצלחנו למצוא פתרון, למרות שהיה לי חשוב לא לוותר על הכללים של החנות” (תוצאה: איזון בין שירותיות למסגרתיות).
אחרי סימולציית בשורה: “זה לא פשוט לבשר למישהי שהיא לא קיבלה תפקיד שהיא רצתה (זיהוי האתגר). השתדלתי להיות מאוד ברורה עם ה’לא’, אבל גם לתת לה תחושה שאני מאמינה בה להמשך (הכלי: הפרדה בין האדם לבקשה). הרגשתי שהיה חשוב להעביר את השיחה לפסים מעשיים של ‘מה עושים עכשיו’ כדי שהיא לא תצא רק עם האכזבה” (תוצאה: מבט לעתיד).

הנוסחה לשאלת ההשוואה: “מה ההבדל בין שתי הסימולציות?”

להערכתנו, השאלה הזו בודקת האם הבנתם ששיניתם “כובע” או שהתנהגתם אותו דבר בשני המקרים. התשובה חייבת להתבסס על ההבדלים המהותיים שמופיעים במסמך ההשוואה.

התשובה צריכה לכלול לפחות אחד מהצירים הבאים:
ציר היוזמה (מגיב מול יוזם): “בסימולציה הראשונה (לקוח) הייתי בעמדת מגננה, הייתי צריכה להגיב למישהו שבא אליי עם בעיה. בסימולציה הזו (בשורה) אני הייתי צריכה להוביל וליזום את השיחה. זה דרש ממני יותר ביטחון עצמי כי אני קבעתי את הטון”.
ציר הסמכות (נהלים מול שיקול דעת): “בחנות הרגשתי שאני מייצגת נהלים חיצוניים, ולכן יכולתי להגיד ‘לצערי הנהלים לא מאפשרים’. בסימולציה השנייה פעלתי כמנהלת, וההחלטה היא שלי, אז הייתי צריכה לקחת עליה אחריות מלאה ולא להסתתר מאחורי אף אחד”.
ציר היחסים (סגירה מול בנייה): “עם הלקוח הייתי צריכה לגרום לכך שיצא מרוצה, ועכשיו הייתי צריכה לוודא שהיא נשארת מחויבת לקבוצה למרות האכזבה. לכן הייתי צריכה לחשוב איך אני שומרת עליה עם מוטיבציה למחר בבוקר, ולא רק איך אני אומרת לה ‘לא’ עכשיו”.